תרופות ביולוגיות הנקראות גם נוגדני TUMOR NECROSIS FACTORS) TNF) – מדכאות תהליך דלקתי ועוזרות בהחלמה ממחלות שונות ובניהן פסוריאזיס.
TNF מתייחס לקבוצה של משפחת הציטוקינים (רעלנים) שיכולים לגרום למוות של תאים. שני הפקטורים הראשונים מבני משפחה זו אשר היו מזוהים עם תמותת תאים הם :אלפא (TNF-α) ובטא (TNF-β), הידוע גם בשם Lymphotoxin .
על מנת לטפל באמצעות TNF נהוג להשתמש בתרופות ביולוגיות. תרופות ביולוגיות הן תרופות על בסיס חלבונים דומים או זהים לאלו שיוצרו ע"י הגוף.
תרופות אלו, כגון Alefacept ו- Etanercept, תפקידן לחסום את התגובה הטבעית והמזיקה של מערכת החיסון של הגוף, הגורמת לאותם תסמיני פסוריאזיס.
למי מתאים השימוש בתרופות ביולוגיות?
תרופות ביולוגיות משמשות בעיקר עבור אנשים שאינם יכולים להשתמש בטיפולים אחרים, או כאלה הסובלים מפסוריאזיס אשר לא השתפר כתוצאה מטיפולים אחרים.
למרות שתרופות ביולוגיות אינן יעילות יותר מטיפולים אחרים לטיפול בפסוריאזיס, הן עשויות להיות בטוחות יותר לשימוש עבור איברים כמו הכבד או הכליות – להם עלול להיווצר נזק כתוצאה משימוש בתרופות הקונבנציונליות הניתנות דרך הפה.
יחד עם זאת, בטיחות השימוש לטווח ארוך בתרופות אלה עדיין אינה ידועה, אך היעילות בשימוש בתרופות אלו כיום אכן מוכחת.
אלפספט (Alefacept) שהינה אחת התרופות הביולוגיות הנפוצות, ניתנת אחת לשבוע בזריקה לווריד או לשריר, בדומה לתרופות ביולוגיות אחרות. המינון תלוי במשקל הגוף של המטופל ומשך הטיפול בדרך כלל 12 שבועות.
סוגים שונים של תרופות ביולוגיות והשימוש בהן
קיים מגוון תרופות ביולוגיות המשמשות לטיפול בחולי פסוריאזיס, בין היתר ניתן למנות את התרופות הבאות:
- אתנרספט (Etanercept) ניתנת כזריקה מתחת לעור אחת לשבוע.
- אדלימומב (Adalimumab) ניתנת כזריקה מתחת לעור בכל שבוע שני ובמקום להתרוצץ בין רופאים כל הזמן, חלק מהמטופלים לומדים להזריק לעצמם את התרופה בבית.
- אינפליקסימב (Infliximab) ניתנת לווריד בעירוי, תחת פיקוח רפואי, אחת לחודשיים באופן קבוע
השימוש בתרופות ביולוגיות
תרופות ביולוגיות, כאמור, מסייעות לחסום תגובות מזיקות של מערכת החיסון, כמו הסימפטומים של פסוריאזיס, והן משמשות לטיפול בפסוריאזיס בינוני עד קשה, פלאק כרוני ודלקת פרקים פסוריאטית.
הן מפחיתות באופן משמעותי את הסימפטומים של פסוריאזיס ונותנות שיפור מהיר ומתמשך ואף הפוגה ממושכת בין התפרצות הסימפטומים.
תופעת הלוואי השכיחה ביותר של התרופות הביולוגיות היא תגובה אלרגית לזריקה או לעירוי הניתנים לווריד. בהינתן תרופה לווריד, התגובה האלרגית תיראה מיד או תוך זמן קצר. במקרה זה, הרופא יוכל לתת תרופת נגד לעצירת התגובה.
תופעות לוואי נוספות יכולות להיות – חום וצמרמורת, כאבים בחזה וקוצר נשימה, גירוד ופריחה, כאבי ראש, בחילות, חום ואדמומיות בפנים, עייפות וסחרחורת.
ה- FDA מזהיר מפני תופעות לוואי חמורות של התרופות הביולוגיות וקיים סיכון מוגבר לדלקת חריפה. נוגדני TNF משפיעים על יכולת הגוף להילחם בזיהומים מכל הסוגים ועל כן אפילו אם נדבקים בשפעת במהלך הטיפול, יש ליידע את הרופא באופן מיידי.
בנוסף, קיים סיכון להפרעות במערכת הדם והעצבים – ייתכנו פציעות או דימומים, עקצוצים, חולשה, חוסר תחושה או בעיות ראיה. בכל מקרה של שינוי בהרגשה הכללית יש ליידע מיד את הרופא המטפל.
קיים גם סיכון מוגבר לפתח לימפומה וסיכון מוגבר לפציעות הכבד. אם העור מתחיל להצהיב, השתן כהה ומופיעה עייפות יתר – צור קשר עם הרופא באופן מיידי.
רמת הבטיחות של טיפול ארוך טווח בתרופות ביולוגיות אינה ידועה. השימוש בתרופות אלה צריך להיות לפרקי זמן ארוכים ואף לכל החיים.
למרות תופעות הלוואי האפשריות, תרופות ביולוגיות נוטות פחות להזיק לכבד ולכליות, בניגוד לתרופות אחרות המשמשות לשם טיפול בפסוריאזיס. על כל מקרה, תרופות המדכאות את המערכת החיסונית לא ניתנות בדרך כלל לאנשים בעלי מערכת חיסונית לקויה.
חשוב לזכור כי בהינתן כל תרופה ביולוגית שהיא, יש לבחון בדיקות תקופתיות של שחפת.
מידע נוסף:
