אם לא שמעתם על פסוריאזיס אתם כנראה בין הבודדים בארץ. מחלת הפסוריאזיס היא מחלה אוטואימונית התוקפת בערך 3% מכלל אוכלוסיית העולם.
מחלה אוטואימונית היא מחלה בה תאי מערכת החיסון תוקפים, מסיבה שאיננה ברורה לנו לחלוטין, רקמות בריאות של הגוף. במקרה של פסוריאזיס הרקמה שניזוקה היא רקמת העור.
ההערכה היא שבישראל חיים היום כ-120,000 איש הסובלים מדרגות שונות של מחלת הפסוריאזיס. הביטוי העיקרי של המחלה הוא ביטוי עורי- העור באזור הנגוע הוא אדום ומתקלף בצורה קשקשית.
אנשים רבים מוצאים מראה זה מרתיע מחשש שמדובר במחלה מדבקת אך אין לכך הצדקה מכיוון שלמחלה אין פוטנציאל הדבקה.
קיימות מספר אפשרויות טיפול במחלה וכיום ידועים מספר גורמי סיכון שכדאי להימנע מהם כדי לצמצם את הסיכויים ללקות בה.
יחד עם זאת, עולם הרפואה תמיד מחפש דרכים נוספות למנוע את התפרצות המחלה ונראה כי לאחרונה התגלתה דרך נוספת.
מחקר שפורסם לאחרונה במגזין הרפואי Archives of Dermatology גילה כי נשים שנהגו לבצע פעילות גופנית מאומצת כחלק מהשגרה שלהן, היו בעלות נטייה נמוכה בכ-34% לחלות בפסוריאזיס, בהשוואה לנשים שלא עסקו בפעילות גופנית.
המחקר ותוצאותיו
המחקר התבסס על נתונים מ"סקר בריאות האחיות האמריקאי" שעקב אחר אספקטים שונים בבריאותן של למעלה מ-85,000 אחיות בארה"ב לאורך תקופה של 14 שנים. בין היתר נבדקו גורמים המשפיעים על סיכון לתחלואה במחלות שונות כמו: סרטן, מחלות לב וכלי דם, דיכאון וכמו כן – פסוריאזיס.
המחקר התחיל במילוי שאלונים בהן נדרשו האחיות שהשתתפו במחקר למלא פרטים אודות ההרגלים שלהם. אלה כללו הרגלים תזונתיים, הרגלי שינה, פעילות גופנית ועוד.
השאלון הראשון אותו מילאו האחיות היה בשנת 1989, בשנה זו נעו גילאי המשתתפות בין 25-42. האחיות מילאו שאלונים זהים גם בשנים 1991, 1997 ו-2001.
במהלך 14 שנות המחקר, 1000 נשים מבין כלל המשתתפות חלו בפסוריאזיס. כאשר המחקר הסתיים, פנו החוקרים למלאכת ניתוח הנתונים וכאשר עשו זאת הם גילו כי נשים שעסקו בפעילות גופנית נמרצת, היה סיכוי נמוך בכ-34% מנשים שלא עסקו בפעילות כזו לחלות בפסוריאזיס.
החוקרים הגדירו "פעילות גופנית נמרצת" כלפחות שעה אחת של ריצה בשבוע או 4 שעות של פעילות אירובית אחרת. הליכה, דרך אגב, לא נמצאה כפעילות התורמת להורדת הסיכוי לחלות בפסוריאזיס.
פעילות גופנית הוכחה בעבר כגורם המוריד את הסיכוי לחלות בסוכרת מסוג 2, סרטן המעי הגס, מחלות לב, סרטן שד ומחלות דלקתיות שונות.
החוקרים אומרים כי אמנם הצליחו להוכיח כי קיים קשר נסיבתי בין ביצוע פעילות גופנית נמרצת לבין ירידה בסיכוי לחלות בפסוריאזיס, אולם יתכן כי הסיבה לכך היא פשוטה יותר- נשים שנוהגות לבצע פעילות ספורטיבית באופן קבוע, הן ככל הנראה בריאות יותר באופן כללי.
החוקרים גם לא בדקו האם קיים קשר דומה גם בקרב אוכלוסיית הגברים, ולכן דרושים עוד מחקרים נוספים בכדי לחדד את תוצאותיו של מחקר זה.
על הטיפול בפסוריאזיס
הטיפול במחלה משתנה כתלות בחומרה שלה.
המצבים הקלים יכולים להיות מטופלים על-ידי משחות למריחה מקומית. המשחות מכילות לרוב סטרואידים, אנאלוגים של ויטמין D או ויטמין A שמדכאים את התגובה החיסונית.
במצבים קשים יותר נהוג להשתמש בתרופות סיסטמיות המדכאות את המערכת החיסונית. תרופות לדוגמא הן מטוטרקסט, ציקלוספורין ותרופות מקבוצת הרטינואידים.
קיימת גם אפשרות לטיפול הנקרא פוטותרפיה. טיפול זה מתבסס על קרינת ה-UVB שפולטת השמש שעוזרת לטפל בנגעים העוריים. ניתן לבצע את הטיפול במרפאות או באזור ים המלח שם עוצמת קרינת ה-UVB היא גבוהה מאוד.
